החלטה בתיק ת"א 48766-05-10

בפניי בקשה מטעם המבקש (הוא התובע בתביעה), לפסילת חוות דעתו של המומחה, ד"ר יהודה שוורץ (להלן: "המומחה"), אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום מחלות ריאה. לחלופין עותר המבקש להורות למומחה להשיב את שכר טרחתו.

ראשיתם של ההליכים, בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה (הנתבעת), לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בשל תאונת דרכים, שארעה למבקש ביום 11.01.2009 (להלן: " התאונה").

בהחלטת בית המשפט (כב' השופט אבישי זבולון), מיום 17.01.2011  - מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. המומחה, ד"ר יהודה שוורץ - מונה כמומחה בתחום מחלות ריאה, וד"ר יוג'ין כהן - מונה כמומחה בתחום האורטופדיה.

שני המומחים הגיעו למסקנה, כי למבקש לא נגרמה נכות כתוצאה מהתאונה.

המבקש טוען, כי חוות הדעת ניתנה באיחור רב, חודשים רבים לאחר הבדיקה, כי אין סבירות שהמומחה זכר את כל הצריך לזכור ולכן חוות הדעת חסרת ערך; כמו כן טוען ב"כ המבקש, כי התאריך שעל גבי חוות הדעת אינו אותנטי, שכן לשיטתו, באחת משיחות הטלפון שבוצעו, הודיעה מזכירתו של המומחה כי חוות הדעת אינה מוכנה; כמו כן - טוען ב"כ המבקש, כי לאחר שהמבקש הגיש כנגד המומחה בקשה בהתאם לפקודת ביזיון ביהמ"ש - המומחה אינו יכול היות אובייקטיבי וכי קיים חשש אמיתי למשוא פנים מצידו. כן הוסיף ב"כ המבקש וטען, כי חוות הדעת, מצביעה על מידת זלזולו של המומחה בעניין כולו, שכן מעבר להתנהלותו האמורה של המומחה, חוות הדעת מתמצה לכדי שלוש שורות ומחצה ולדבריו "נייר כזה אינו ראוי להיקרא חוות דעת".

המבקש סבור כי בצד הזכות למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, הרי שיש גם חובות, לרבות הגינות רצינות והשקעת זמן מינימלית. לסיכום, עתר ב"כ המבקש להורות על פסילת חוות הדעת של המומחה, וכן ביקש לחייב את המומחה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, בשל הנזק שנגרם למבקש ולחלופין להורות למומחה להשיב את שכר טרחתו.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה, בה התנגדה, וציינה כי אין בבקשה כל נימוק של ממש המוכר בפסיקה כעילה לביטול חוות הדעת, וכי זכותו של המבקש לזמן את המומחה לחקירה נגדית, כדי שיגיב לכל הטענות המועלות כנגדו. כמו כן, הוסיפה המשיבה וציינה, כי יש להיזקק לתגובת המומחה בטרם מתן החלטה בבקשה.

המבקש חזר על נימוקי הבקשה, במסגרת התשובה שהגיש, והוסיף וטען כי לא יהיה בחקירת המומחה כדי לרפא את הפגמים שנפלו לטענתו.

לבקשה לא צורף תצהיר, לאימות הטענות העובדתיות שנטענו בה.

אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל המסמכים שהוצגו לעיוני - סבורני כי דין הבקשה להידחות. דומה כי יש צורך להזכיר מושכלות יסוד. מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט זוכה למעמד מיוחד, אך אינו מקבל את סמכויותיו של בית המשפט להכריע בדין. מינוי המומחה לא נועד לפגוע בסמכותו של בית המשפט להכריע בשאלות הרפואיות, אלא לסייע לו ולהעמיד לרשותו כלי עזר בבואו להכריע את הדין. המומחה הרפואי אינו מכהן כבורר שההכרעה בסכסוך עוברת אליו, ואין הוא בבחינת טריבונל שיפוטי. בית המשפט ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה (ראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 174,170).

בסופו של יום, בית המשפט הוא זה שיכריע בשאלות שבמחלוקת. פתוחה הדרך בפני ב"כ המבקש לחקור את המומחה על חוות דעתו, ובית המשפט יתרשם מהמומחה ומקביעותיו - התרשמותו של ביהמ"ש תבוא לידי ביטוי בפסק הדין, לכשיינתן בסוף ההליך.

הכלל הוא, כי בית המשפט לא ימהר לפסול חוות-דעת מומחה, לאחר שזו ניתנה, אלא בנסיבות חמורות, המצדיקות את הפסילה, ואולם אינני סבור כי זהו המקרה שלפני. למותר לציין, כי לא מצאתי כל פגם מהותי, אשר מצדיק את פסילת חוות-הדעת.

אומנם המומחה עיכב את מתן חוות הדעת במשך כשנה, מעת מינויו (בחודש ינואר 2011) ועד למועד שבו שבו ניתנה חוות הדעת (בחודש ינואר 2012). למרות האמור לעיל, אין לבוא אל המומחה בטרונייה כלשהי בעניין זה, שכן ממכתבו של ב"כ המשיבה מיום 20.11.2011 ניתן ללמוד, כי שכר המומחה לא שולם לפחות עד למועד משלוח המכתב (20.11.2011). מתוך הנחה ששכרו של המומחה שולם סמוך לאחר מכן, הרי שרשאי היה המומחה לעכב את מתן חוות הדעת עד לתשלום שכר טרחתו. המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל, כי המומחה לא עיכב את מתן חוות הדעת מעבר לזמן סביר, מעת תשלום שכרו.

טענותיו של המבקש בדבר העדר נייטרליות וחוסר אובייקטיביות אינן נתמכות בראיות כלשהן לביסוס טענת הפסילה וכנראה שהבקשה הוגשה רק בשל כך שממצאי המומחה אינם נוחים למבקש.

יש לזכור כי: "פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב" (ראו: רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד נו(4) 673).

יש לצאת מנקודת הנחה שמומחה רפואי פועל בהגינות ובתום לב ולא כל שגגה היוצאת מתחת ידו צריכה להביא לפסילתו. ההחלטה אם לפוסלו אם לאו, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, ובין היתר, בשאלה אם פעל בתום לב, ובשאלה אם השגגה ניתנת לתיקון (ראו: רע"א 6116/97 - ד"ר אברהם שוחט נ' ציון ואח' תק-על 97(3), 1051).

לא מצאתי, כי בנסיבות העניין עלול להיגרם עיוות דין למבקש. לא כל שכן, שהמומחה פעל בחוסר תום לב.

בנסיבות העניין סבורני, כי המבקש נקט בצעד חריג ולא מידתי בעת שהגיש כנגד המומחה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. במסגרת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט עתר המבקש להשיט על המומחה קנס כספי, מתוך מטרה שהמומחה ייקיים את החלטות בית המשפט ויגיש את חוות דעתו. ביום 27.12.2011 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה בקשה לבזיון בית המשפט. חוות הדעת של המומחה נמסרה למבקש כשבועיים לאחר מכן והבקשה שלפני, לפסילת חוות הדעת, הוגש ביום 19.1.2012.